טיפול באמנויות



הטיפול באמנויות הוא אחד ממקצועות בריאות הנפש, העושה שימוש באמנות כאמצעי תקשורת ראשי בין המטפל למטופל. המטפל באמנויות עוסק בתהליך יצירת אמנות משותף עם מטופל, שמטרתו היא לשפר ולהעצים את רווחתו הפיסית, הנפשית והריגשית של המטופל. התהליך היצירתי המצוי בבסיס הביטוי האמנותי הוא תהליך שביכולתו לסייע בפתרון קונפליקטים, לשפר כישורים בין אישיים, לסייע בשליטה בהתנהגויות לא רצויות, להפחית לחצים ולהגביר את הביטחון העצמי והמודעות העצמית.

היום, הטיפול באמנות רווח מאוד, והוא מצוי בקשת רחבה של מקומות טיפוליים: החל מבתי חולים ומסגרות פסיכיאטריות ושיקומיות, והמשך בבתי ספר, מרכזים קהילתיים ומסגרות חברתיות. אוכלוסיות המטופלים מקיפות ילדים ובני נוער, בוגרים ומבוגרים אם באופן יחידני או בקבוצה. הטיפול באמנות מכוון אל מנעד רחב של קשיים התפתחותיים, רפואיים, חינוכיים, חברתיים ואישיים. מחקרים הוכיחו את יעילות שילוב הטיפול באמנויות עבור מטופלים שחוו טראומה, מחלות קשות, אובדן וקשיים פסיכולוגיים.


 

טיפול באמנויות ללא גבולות

ביוזמת ישרא-אייד ושגרירות ישראל בקטמנדו, יצאו במהלך חודש אוקטובר מטפלים בכירים מהמכללה האקדמית לחברה ואמנויות להנחות סדנאות היכרות עם שימוש באמנות ובתהליכי יצירה כמשאב לרווחה נפשית במצבי חיים שונים. לחצו כאן לצפייה בתמונות

 


לגלם דמויות רבות – לדבר בשפות מגוונות מאת ד"ר רונן ברגר

ronenbergerהבנת קשיים ומורכבויות בטיפול מבוסס אמנויות באמצעות התבוננות בבחירת התפקידים ובבחירת שפות היצירה של המטפל – שני מודלים להדרכה מבוססת אמנות. מאמרו של ד"ר ברגר מובא כאן לרגל הכנס "יצירה – לב הטיפול" המתקיים במכללה ביוני 2015. לחצו כאן לקריאת המאמר


שינוי קריירה: מדוקטורט במדעי המוח למטפלת בתנועה

צילום: גדי דגוןלאחר שנים בהן עסקה במחקר בתחום מדעי המוח החליטה שרון ויסווסר שהייעוד שלה בחיים הוא טיפול בתנועה. רגע לפני שהגישה את הדוקטורט, היא החלה ללמוד תואר שני טיפולי במכללה האקדמית לחברה ואמנויות.
"התרומה המדעית להתקדמות ושינוי ברמת הפרט היא חשובה, אך עבורי היא אינה מספקת.  חשוב היה לי לייצר את המגע עם האדם, להיות חלק מהשינוי. לשם כך בחרתי ללמוד טיפול. הבחירה בתנועה כאמצעי טיפול היא אינטואיטיבית עבורי, לאור שנים רבות של עיסוק בתחומי הוראת המחול וכוריאוגרפיה. קיימת בי אמונה אמיתית בגוף כשער לנפש". היא מציינת. לקריאת הראיון המלא, לחצו כאן

"חשוב היה לי לייצר את המגע עם האדם, להיות חלק מהשינוי"


על הקשר בין מחול לסיום בית ספר תיכון

TawandaJonesבעיר קמדן שבניו ג'רזי, יותר מ-40% מהתושבים חיים מתחת לקו העוני. אחרי השעה שלוש בצהריים, קולות ירי הם עניין שבשגרה, וההרגשה בעיר האמריקאית מתאימה יותר לאיזור מלחמה. רק 49% מהילדים בעיר מסיימים את בית הספר התיכון.

למול המציאות הזאת, החליטה ילידת קמדן, טוואנדה ג'ונס להקים את להקת המחול לנערות (The Camden Sophisticated sister drill team). המטרה העיקרית הייתה לעודד נערות להתרחק מהרחובות ולאפשר להן להשתמש במחול לביטוי רגשותיהן ומרצן. מאז הקמתה, יותר מ-4,000 נערות ונערים השתתפו בלהקה – כל אחד ואחת מהם סיימו את בית הספר התיכון.

טוואנדה ג'ונס היא אחת מגיבורות השנה של CNN לשנת 2013. לצפיה בכתבה אודותיה לחצו כאן

"הילדים האלה רוצים יותר, הם לא רוצים להתחמק מכדורים חיים למשך שארית חייהם"


ההבדל המהותי בין הפסיכותרפיה לפסיכודרמה:
הפעולה כאקט מחבר ולא אקט של ניתוק והסתרה

curtainלפי הפסיכותרפיה הקלאסית, המושג הפסיכולוגי "מימוש בפעולה" (acting out) הוא מושג הגנתי. הפעולה, לפי גישה זו, מחליפה חשיבה פנימית, ובשל כך מכסה במקום לגלות, היא מהווה תחליף להיזכרות, לחשיבה ולעיבוד. הפעולה הפסיכו-דרמטית, לעומת זאת, היא השפה הלגיטימית והמרכזית שבה נוצרת החשיבה והעיבוד הפנימי של המטופל. דרכה נעשית החייאה של תכנים פנימיים, כשהפרט משתמש בה כדי להתקרב ליכולתו להיזכר ולהעלות אסוציאציות חופשיות. הפעולה, אם כן, לפי הפסיכודרמה, מתקיימת בשירות הגילוי והעיבוד הפנימי ולא כהגנה מפניהם. לקריאת מאמרה של אורית מס גולדמן, לחצו כאן

הפעולה, אם כן, היא לב-לבה של הפסיכודרמה. במקום רק לדבר על הדברים, הפסיכודרמה מאמינה גם בחוויה קונקרטית של הדברים בכאן ועכשיו.