מעולם העסקים לטיפול באומנות – ללכת בעקבות הלב

 

אנה אלימלך היא סטודנטית לא רגילה במסלול לתואר שני בטיפול באומנות במכללה לחברה ואמנויות.

אנה, בת 50, נשואה ואם לארבעה, הגיעה לזירה הזאת ממקום אחר לגמרי. לא מהוראה ולא מתחום טיפולי כלשהו. הסיפור שלה מעורר השראה ומראה שבכל גיל ומכל מקום אפשר לעשות את השינוי.

"לפני שש שנים עוד הייתי סמנכ"לית בחברת ל.מ.עולם של כוח אדם – מקבוצת חברות העוסקת במשאבי אנוש. עבדתי שם 17 שנים, גדלתי עם החברה ועם השנים למדתי מינהל עסקים. במהלך הלימודים הבנתי כמה חשוב לפתח ולטפח את הגורם האנושי, שתמיד הייתי טובה בו. כשהחברה התייצבה ונבנתה שדרה ניהולית, הבנתי שאנשים זה מה שמעניין אותי, ובד בבד הרגשתי מיצוי מהעולם העסקי ורציתי שינוי.

בתוך התהליך הזה חוויתי כמה משברים אישיים, מה שגרם לי לרצות להבין יותר לעומק את התהליכים הנפשיים".

יצירה היא כוח ריפוי

"תמיד הייתי יצירתית," אומרת אנה. "גם כשהייתי בעולם העסקים הפעלתי את היצירתיות שלי. לפני שהגעתי למכללה למדתי אימון אישי והנחיית קבוצות. באותו הזמן התחלתי גם לפסל והבנתי שליצירה יש כוח ריפוי. חשבתי איך להפוך את כל זה למשהו מעשי ואז החלטתי ללמוד טיפול באומנות."

מאחר שאנה לא באה מהתחום הטיפולי, היא עשתה תחילה תואר שני בחברה ואומנויות, ובמהלכו עברה את ועדת המיון לתואר השני בטיפול באומנויות.

"מהתואר השני בחברה ואומנויות נהניתי מאוד. התואר היה מרחיב אופקים ואפשר לי לגבש את ה'אני מאמין' שלי לעבודה עם אוכלוסיות שונות. באותה תקופה התנדבתי אחת לשבוע במועדונית יום לילדים שחיים בסביבה דלת אמצעים והשתמשתי במודל 'סטודיו פתוח'. התואר בחברה ואומנויות אפשר לי להבין את הרבדים העמוקים יותר של התהליכים שחוויתי עם הילדים האלה."

"זה תמיד היה אצלי בגוף"

אנה אומרת שהמעבר מהעולם העסקי לעולם היצירה היה ממושך, אבל הזרעים נבטו הרבה קודם. "אומנם רק כשעזבתי את העבודה גיליתי את הצד המוחשי של היצירה, אבל במבט לאחור אני מתנהלת בתוך תהליך יצירתי כל חיי. תמיד זה היה אצלי בגוף. תמיד נגעתי באנשים, ליוויתי אנשים, הייתי 'בית גידול' לאחרים. והגיע הזמן שרציתי לגדול בעצמי."

"תמיד שאפתי שהעשייה שלי תאפשר למי שבא איתי במגע להתפתח, לגדול, ולמדתי לעשות את זה מובנה, כתהליך. הלימודים חשפו אותי לתחומים רבים ומגוונים, וחידדו לי את סוג האוכלוסייה שאיתה אני רוצה לעבוד. התהליך גם גרם לי להבין את עצמי טוב יותר. הגעתי לסנכרון נכון יותר עם עצמי ועם המציאות.

"אני לא מורה, באתי ממקום אחר. אני חושבת שכיוון שאני עולה חדשה, זה חלק מהזהות שלי, ותמיד הרגשתי זרות, לא משנה שאני בארץ מגיל 12. עולה הוא לעולם עולה. לימודי הטיפול באומנות אפשרו לי להבין את חוויית הזרות טוב יותר. זה, ונוסף על כל המשברים שחוויתי, הראו לי שיש לי יכולת להבין באמת את מי שחיים לצדנו וזאת גם החוויה שלהם: עולים, מהגרים, ערבים.

"המסלול של 'חברה ואומנויות' אפשר לי לחקור את החיים שלי, ואת נושא השייכות, שהוא כה מרכזי בחיים של כל אחד מאיתנו."

תהליך אישי מרתק

אנה מעידה ששני התארים יחד – חברה ואומנויות ואחר כך טיפול באומנות – הם שני חלקים שיוצרים את השלם, כדבריה. "אני נמצאת בתוך תהליך מרתק של יצירה ושל חומרים אישיים המעניקים לי את היכולת לגעת באנשים אחרים".

" טיפול באומנות הוא עולם שמפגיש את שני המקומות שאני הכי מתחברת אליהם – אנשים ויצירה. מעניין אותי איך תנועה יצירתית מאפשרת לחלקים הבריאים של הנפש לפגוש את החלקים הפגועים שלה. מסע החיים שלי מורכב, ואני כל הזמן ממשיכה ללמוד ולהתפתח."

 

 

 

*