"משפחה חדשה" מהי?

 

 

לרגל השקת התוכנית, התקיים במכללה יום עיון, בו נפרשו בפני המטפלים התכנים המרתקים המגיעים לחדר הטיפולים במאה ה-21, לרבות התפתחויות והשינויים המתחוללים בתחום בשנים האחרונות.

את יום העיון פתחה פרופ' עמיה ליבליך, נשיאת המכללה האקדמית לחברה ואומנויות, שכבר לפני עשרים שנה, בהיותה באוניברסיטה העברית, התחילה לחקור את המשפחה החדשה. בעקבות זאת הוציאה את ספרה "סדר נשים", המעלה שאלות חברתיות מהותיות:

האומנם יש "משפחה חדשה" בישראל , ואם כן – מה היא? האסוציאציה המיידית העולה על הדעת לשמע המונח "משפחה" היא של צמד הורים, גבר ואשה הנשואים כחוק, וילדיהם הביולוגיים. אלא שכל אחד מאיתנו מכיר בסביבתו הקרובה משקי בית רבים שאינם מתאימים לתמונה זו. אולי הגדרה מתאימה למשפחה בימינו היא "קבוצה של אנשים שאוהבים זה את זה ומטפלים זה בזה". מכל מקום, ברור שהמודעות החברתית לתופעות משפחתיות החורגות מהנורמה גוברת והולכת בישראל ובעולם כולו. אם אומנם יש משפחות אחרות, מה טיבן ומה קורה בתוכן?

על שאלות אלה ואחרות ניסו לתת מענה ביום העיון, שכותרתו הייתה: "כשהבלתי שגרתי הופך שגרתי", מיטב המומחים בתחום הטיפול המשפחתי.

ד"ר חביבה אייל, פסיכולוגית קלינית, מטפלת ומדריכה בטיפול משפחתי וזוגי ממייסדות "מכון שינוי" דיברה על "הסתגלות רגשית במשפחה". המשפחה היא בית הספר הראשון של כל אחד מאיתנו. במשפחה אנחנו לומדים 'דרך העור' מה זה להיות בני אדם, איך להיות ביחסים עם הזולת וגם איך להביע את הרגשות שלנו. חביבה שיתפה את משתתפי יום העיון בחוויה אישית ורגשית שהייתה לה עם אמה בחג הפסח לפני כמה שנים, ודיברה על הרגשות שאתם התמודדה בעקבות החוויה ההיא, ועל כך שנושא הרגשות במשפחה הוא אוניברסלי, חוצה גבולות של מקום, גיל ומגדר.

האינטימיות שנפלה ברשת

ד"ר רונית אלוני, מומחית לשיקום וטיפול מיני, דיברה על "האינטימיות שנפלה ברשת". הטכנולוגיה המתחדשת ומגמות תרבותיות עולמיות מאלצות אותנו להגדיר מחדש את האינטימיות, הזוגיות והמיניות. אבזרי מין משוכללים הנתמכים באתרי תוכן, רובוטים בעלי בינה מלאכותית הנראים כבני אדם ועוד שכלולים ופיתוחים טכנולוגיים בתחום המיניות – מאתגרים את כל מה שהכרנו מ"העולם הישן" ומעוררים את השאלה האם, ולמה, להשקיע מאמץ בזוגיות עם בן אנוש. בני זוג – שמכירים זה את זה או שאינם מכירים כלל – בשני צדדים של העולם יכולים כיום "לקיים יחסי מין" בלי להתראות.

האינטימיות היא צורך אנושי, אבל היא לובשת ופושטת צורה – תרתי משמע; היא הופכת לגמישה, מפוצלת, קרובה גם במרחקים, גמישה מגדרית, מתקיימת דרך הטלפון החכם… והשמים הם הגבול. העולם עובר מ"מונו" – אפשרות אחת (מונוגמיה) – ל"פולי" – ריבוי אפשרויות, כמו החלפת בני זוג, החלפת הנטייה המינית, ועוד. בעתיד תהיה החברה מושתתת על סוגים שונים של אהבה, חברות וזוגיות, וקרוב היום שהזוגות שנמצאים יחד "עד שהמוות יפריד ביניהם" יהיו במיעוט.

ד"ר אלוני הציעה לבחון תפיסה אחרת, שקוראת תיגר על "אשליית האהבה הרומנטית". הרומנטיקה נשארת מחוץ למשוואה והזיווגים מתקיימים על בסיסים אחרים, קונקרטיים יותר, כלכליים ואחרים. היא סיכמה את דבריה בתובנה: האינטימיות של היום אינה תלוית מקום, ואינה מחייבת משפחה.

שפה כמעצבת מציאות בטיפולי פריון

ד"ר הילה העליון, מרצה בכירה במכללה ומחברת הספרים "גן נעול" ו"מאומצות", דיברה על הממד הרגשי של טיפולי הפריון בהרצאתה המרתקת: "שפת הפוריות כמעצבת לזוגות בטיפולי פריון".

בעשור האחרון עלתה השכיחות של מטופלי הפוריות בעולם ובישראל בפרט. הילה תיארה את מחקרה הייחודי על החוויה הרגשית של מטופלות הפוריות ועל המרחב הטיפולי כזירה מעצבת הגדרות והתנסות.

ישראל היא המדינה היחידה בעולם המסבסדת את טיפולי הפריון כחלק מסל הבריאות, והילה ביקשה להציג את הטיפולים מנקודת ראות גופנית נשית, שבאמצעותה אפשר לברוא שפת גוף נשית חדשה. הטרמינולוגיה המשמשת בטיפולי הפריון שונה מאוד בקרב נשים לעומת הגברים. הגוף הנשי מתואר כמאכזב, שאיבת הביציות היא "קציר", העוברים "מושרשים" ואילו אצל הגברים מדובר על "און" ועל "השבחה".

נקודת המבט לדבריה צריכה להיות הוליסטית, והנשים צריכות "לדבר את גופן" במהלך הטיפולים. "שיח הגוף הנשי עשוי לאפשר לנשים לאתגר את התפיסה המפצלת של הרחם מהשלם ההוליסטי, ולאפשר שיח חלופי מעצים. כלומר – מטופלת חזקה ומודעת למה שקורה סביבה, השותפה לתהליך הגופני והנפשי שהיא נמצאת בתוכו."

פרופסור אריאלה פרידמן, ראש החוג למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית לחברה ואומנויות ומחברת הספר "מחוברות", דיברה על "אימהות ובנות", ועל היחסים העוצמתיים והמורכבים שבין אימהות ובנות המשקפים תלות, תוקפנות, נטישה ואינטימיות. הקשר הזה הוא הקשר החזק והמורכב ביותר בתוך הקשרים המשפחתיים.

מערכת היחסים בין אימהות במשך כל החיים היא דיאלוג מתמשך בשאלה של מרחק וקרבה. לעתים הוא כואב ולעתים מהנה. היחסים בין אימהות לבנות הם דינמיים ומתפתחים לכל אורך החיים עד למותה של האם ואף לאחר מכן.

לדברי אריאלה, קולן של האימהות לא נשמע בעבר, ואסור היה להן לבטא את הרגשות שלהן. החוויה הסובייקטיבית של האימהות המבוגרות היא קשה, ומייצגת שלושה סוגים של בעיות בתוך האינטימיות שלהן עם הבנות: תלות, פגיעות ותוקפנות, ודחייה.

גם נושא האימוץ קיבל במה ביום העיון. חגית ניר ברנשטיין, בעלת תואר שני בפסיכודרמה והתמחות בפסיכותרפיה, דיברה על כך שאין אימוץ ללא טראומה, ולמעשה אין אם שבוחרת מרצון למסור את ילדה לאימוץ. להמחשת הנושא המרתק והמורכב הזה הציגה חגית בעזרת מטפלת נוספת קטע משחק שדימה את "היום שאחרי" בחדר הטיפולים, היום שאחרי המפגש של הבת המאומצת עם האם, לאחר 14 שנה. המפגש העביר היטב את רגשותיה של הבת בעקבות טלטלת המפגש, ואת המורכבות של נושאים כמו זהות, זרות מול קרבה, השונה והדומה ועוד.

המשפחות החדשות משנות את החוקים

את יום העיון העשיר בתכנים חתם ד"ר אלי שרון, מטפל אישי, זוגי ומשפחתי וראש ביה"ס לפסיכותרפיה במכון "שינוי". הוא סיכם את יום העיון ואמר כי המשפחות בעידן הנוכחי מאתגרות את המטפלים הזוגיים והמשפחתיים בהרכבים ובמבנים שטרם הכרנו. מושגים בסיסיים של קרבה ואינטימיות, מסגרות חדשניות של שייכות וממדים עיקריים חדשים של הזהות האישית והמשפחתית, מאתגרים את מי שמצויים במקצועות הסיוע. מה המטפל יכול לדעת היום על משפחות העתיד? אלי הציג את השאלות והדילמות המוסריות שמביאות המשפחות החדשות לחדר הטיפול, ועל כך שיש כיום יותר מ-20 סוגים שונים של משפחות, מה שמגדיר מחדש את המושג "משפחה" ואת חוקיה.

למידע על לימודים מתקדמים למטפלים באמנויות לחצו כאן

 

 

 

*