נפש, רוח, קהילה

עדי יגורי עובדת שנים רבות בהיי-טק, אבל הצורך בהגשמה עצמית ובמימוש הפוטנציאל החברתי והאישי הטמון בה הוביל אותה לתואר שני בחברה ואמנויות. "הכלי הכי חשוב שקיבלתי בלימודים הוא תחושת המסוגלות. אני באמת יכולה וזה מתאים לי. הפתיחות של המכללה פתחה אותי"

 

עדי יגורי הגיעה לתואר בחברה ואמנויות ממקום אחר לגמרי; לא מעולם הטיפול ולא מעולם האמנות, וגם לא כדי להשלים תואר שני. כבר יותר מעשרים שנה שהיא מנהלת משאבי אנוש בתחום ההיי-טק, ובמשך השנים השתלמה בהדרכה ובהנחיית קבוצות במכון "אדלר", במסלולים רבים ומגוונים.

"אני עובדת בהיי-טק הרבה שנים, וכל הזמן היה בי הרצון לעשות משהו גם לנפש, לרוח ולקהילה. חיפשתי ממשקים נוספים ומימוש עצמי בממשקים האלה," היא אומרת.

ד"ר תמי יגורי, אחותה של עדי ומרצה במכללה האקדמית לחברה ואמנויות, המליצה לה על התואר בחברה ואמנויות.

"המטרה שלי הייתה לטעום מהעולמות ה'רכים' ולפעול בהם. רוב חיי אני בממשק עם העולמות ה'קשים' – התחום העסקי, ההיי טק, ומהרגע הראשון שהגעתי לתוכנית – נדלקתי."

החוויה שעדי מתארת לא הייתה חד גונית, אלא מורכבת. "הייתה גם דואליות, כי היינו יהודיות וערביות בכיתה, וזאת הייתה התקופה של "צוק איתן". זה העצים את השונות בינינו, אבל הפער הרגשי הלך והצטמצם, והבנתי הרבה יותר את הצד השני ואת מה שהן חוות כערביות בישראל." בייחוד הייתה משמעותית לדבריה הקירבה לנשים מכל המגזרים וההזדמנות להכיר את עולמן באופן ישיר, ללא תיווך.

מה נתנו לך הלימודים במכללה?

"בזכות הלימודים במכללה נפתח בי משהו בתחושת המסוגלות – וזה הכלי הכי חשוב שקיבלתי בתוכנית. הרגשתי שאני יכולה, ואני מתאימה. זה היה בי קודם, אבל בעקבות הלימודים זה יצא מהכוח אל הפועל."

לא באת מתחום אמנותי כלשהו. איך השתלבת בפן של האמנות?

זה היתרון של התואר בחברה ואמנויות. הוא מאפשר לכל אחת ללכת לכיוון שלה. אני, שבאה מתחום של טקסטים ומילים, יכולתי למצוא את עצמי גם במשימות של פיסול וציור. פשוט הבאתי את העולם שלי, של המסרים המילוליים, לתוך האמנות וזה השתלב נפלא."

"הפתיחות של המכללה פתחה אותי. הרגשתי שאני חוזרת לתפיסה של הכול פתוח ויש לי חופש לבחור. הקבוצה שהנחיתי בעבודה המעשית גרמה לי להבין שיש לי את זה ויש למה לחכות"

איפה הרגשת שאת מחוללת שינוי ממשי?

"הפרקטיקום נתן לי דחיפה עצומה. עבדתי עם קבוצה של גמלאיות צה"ל ואלמנות צה"ל וזאת הייתה הצלחה וחוויה משמעותית. באתי עם סטיגמה של "גיל שלישי', ומה אני אעשה איתן, ולמדתי להפסיק לקטלג. הפתיחות של המכללה פתחה אותי. בתיכון למדתי בבית הספר הפתוח, מה שהיום מכונה הדמוקרטי. במכללה הרגשתי שאני חוזרת לתפיסה של הכול פתוח ויש לי חופש לבחור."

היום עדי עומדת לפני פרק חדש ומשמעותי  – הנחיה של מיזם חברתי חדש המיועד לנשים ושמו "חוג חברות". "הקבוצה שהנחיתי בעבודה המעשית גרמה לי להבין שיש לי את זה ושיש למה לחכות".

 

 

 

 

*