Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility

בעקבות הילד שצייר את ההתעללות באחותו

"לציור יש ערך מוסף של הקלה, ומתן תחושה שהילד לא לבד. מכאן אפשר לרתום את הביטוי לריפוי". ציינה שבי מדזיני, מרצה במסלול תואר שני בטיפול באמנויות במכללה האקדמית לחברה ואמנויות.

 

בצל הרשעתו השבוע של אדם בפריצה ובתקיפה מינית של ילדה בשעה שאחיה נמצא בחדר, נחשף ציור שצייר האח בן השבע. ציור המציג את התקיפה דרך עיניים שלו.

"כוחה של האמנות היא יכולתה לתת ביטוי רגשי ישיר". אומרת שבי מדזיני, מרצה במכללה האקדמית לחברה ואמנויות, במסגרת תואר שני בטיפול באמנויות, המציע תהליך אישי ייחודי המשלב לימודי יצירה וטיפול במטרה לסייע למטופל להתמודד באמצעות שימוש בכלים וחומרים אמנותיים עם קשיים שונים בחייו.

 

"בקרב ילדים, הדברים באים לידי ביטוי באופן מובהק יותר". מסבירה מדזיני העובדת גם עם ילדים, ומתמחה בטיפול באמנות פלסטית. "כשילד קטן נעלב, הוא יגיב מיד באופן רגשי. לרוב- לא במילים. לעתים בבכי, לעתים ירביץ. כשיגדל הוא יבטא את הדברים באופן אחר. כמבוגר – יהיו לו כבר מסננים רבים יותר".

לדבריה, לילד קל יותר לצייר. "כולנו מכירים את הילד שתופס בקלות, באופן טבעי, נייר וצבעים ומצייר. אלו אמצעים זמינים לילד. במלים אחרות, ילדים הם יותר נגישים לאמנות ויכולים לגשת לחומרים בלי עכבות רבות. לכן הערך של ביטוי בציור כשאתה במצוקה הוא ישיר מאוד. זו שפה נוספת שילדים יכולים "לדבר" אתה".

 

מדזיני מציינת את האפקט הכפול של היצירה האמנותית. "עצם זה שהאדם, ובטח כשזה ילד, מפסל, מצייר, כבר זה בפני עצמו נותן הזדמנות לביטוי רגשי גם אם איש לא צפה בו בעת עבודתו. לצייר, ושמישהו יראה- לזה יש ערך מוסף של הקלה ומתן תחושה שהילד לא לבד. מישהו ראה את מצוקתו. אפשר לעבד מצוקה זו בעזרת חומרי אמנות. אפשר להציע טכניקות המתאימות להתמודדות זו או אחרת".

 

עוד הוסיפה כי. "הנושאים הנלמדים במסגרת הכשרת המטפלים במכללה האקדמית לחברה ואמנויות שאובות ממש מן החיים עצמם ומכאן גם הפרקטיות להתמודד. למשל, מקרה של ילדה אצורה,ששמרה "הכל בפנים". כדי לעזור לה למצוא דרכים "לנשום" בעולם, או לקחת מקום, הוצעו טכניקות של העזה, אומץ, ביטוי כח שבה היא התבקשה להטיח חימר ואחר כך למעוך אותו. או לחילופין, להפעיל כח וליצור צורה או דימוי של פיל בהשוואה לדימוי הנמלה שעשתה לפני כן. מתוך טכניקות כאלה, המטופל או מטופלת, במיוחד אם הם ילדים יקישו אל העולם שבחוץ ועשויים לעבור שינוי".

 

הביטוי שנראה בעיתונות על ידי הציור, למצוקתו של הילד מראה קצה קרחון של היכולת האמתית של מקצוע הטיפול. "טיפול באמנות זה מקצוע שבא עם בגרות. לכן הוא כל כך מרגש ומתאים גם למי שחפץ בשינוי קריירה והוא כבר לא בן עשרים וקצת. למורים, אחיות, עובדים סוציאליים, המעוניינים להיכנס לעולם המאתגר של ליווי אדם במצוקותיו". הוסיפה מדזיני.

הצגת הציור זכתה לכותרות בגלל הרגישות המיוחדת שלנו למצוקותיהם של ילדים. בחברה הישראלית, שבה יש תשומת לב מרכזית במיוחד לילדים, גם ההיריון והלידה נמצאים "באותה הסירה" וגם שם, טיפול באמנות, יכול לאפשר התמודדות טובה עם מקרים טראומטיים".

 

מדזיני מספרת למשל על אשה שאיבדה את התינוק שלה בעת הלידה. היא חוותה דיכאון, התעלמה מילדיה האחרים והתקשתה להתמודד כפי שרבים מאתנו נרתעים ומצטמררים ממוות של ילד כה רך בשנים. אותה אישה, שהתקשתה לשוחח על כך ולהתמודד עם האובדן הנורא, מצאה את הדרך באמצעות האמנות. "לא נבהלתי מזה שהיא בוכה וצועקת. לא נבהלתי מציורים מלאים בגואש אדום. הביטוי בדרך הזו אפשר לה להתחיל ולהשתחרר. לחיות עם זה. מי שלא דיברה על התינוק שמת, פיסלה אותו , אחר כך פסלה מקום שהוא המקום בו נמצא התינוק וכך מצאה ביטוי למוות ולאבל שלה".