Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility

"לימודי התואר השני במסלול 'חברה ואמנויות' היו עבורי מסע מרגש, עוצמתי ומעצים. "

6 שנים אחרי סיום התואר השני, דגנית גרינדלר מצטרפת אל צוות המרצים במסלול לימודי תואר שני ב'חברה ואמנויות'.

נפגשנו עם דגנית לראיון מרגש, על דרכה המקצועית המרתקת, על צמיחה, הגשמה והליכה אחרי שתי אהבותיה הגדולות – נפש האדם, המצלמה והחיבור ביניהם.

"מעל ל-25 שנים עסקתי במקצוע ההוראה בבתי ספר בהם לומדים ומתחנכים ילדים ונוער בסיכון, מאז ומתמיד  התלמידים היו חלק ממני. מעבר להיותי מורתם, הייתי עבורם דמות אימהית, מכילה ומאמצת.   

לפני 10 שנים, הבחנתי כי לילדים שלימדתי (במסגרת עבודתי עם ילדי פנימיות שהוצאו מבתיהם) לא היו כלל אלבומי ילדות והיות וכבר כילדה התאהבתי במצלמה היה לי חשוב להכניס את המצלמה לכיתות ולאפשר לילדים לצבור חוויות דרך  התמונות המלוות את חייהם.

פיתחתי ויצרתי בשיתוף עם הנהלת בית הספר תוכנית אימון והעצמה בעזרת מצלמה. התוכנית שכללה כלים מעולם הפוטותראפיה והאימון, זכתה בפרס ראשון ארצי ( פרס המורה היזם בשנת 2009 מטעם רקאנטי – צ'ייס – רש"י) הביאה אותי להגשמת חלום אותו אני מממשת עד היום – הכנסת המצלמה לכיתות החינוך המיוחד בכל רחבי הארץ. כיום אני מנחה צוותי חינוך בשיטה אותה פיתחתי "דיאלוג עם מצלמה".

לימודיי התואר השני במסלול  'חברה ואמנות'  היו עבורי מסע מרגש, עוצמתי ומעצים, שנתיים בהן קבלתי אינספור כלים לעבודה עם קבוצה לצד תחושת צמיחה אישית אשר הייתה מלווה ביחס אישי וחם מצוות המרצים.

 במסגרת התואר זכיתי ללמוד מקצוע נוסף – הנחיית קבוצות. עולם חדש ועשיר של ידע נחשף בפניי וזכיתי להגשים חלום נוסף, הנחיית מבוגרים.
האמונה שלי בכלי, והרצון שלי להנחות קבוצות נשים, הפגיש אותי עם האסירות המשוחררות ביחידה לשיקום האסירה בחיפה, שם לראשונה הכרתי את צידו האחר של הרצף, האימהות של תלמידיי.

זכיתי להיות מאותגרת בהנחיית קבוצה של נשים בפעם הראשונה ולעבור איתן יחד תהליך של עוצמה אישית וחברתית, תהליך מעמיק, ששמחתי להיות חלק ממנו, התאהבתי בנשים הללו והעבודה איתן מילאה אותי בסיפוק ואושר. עיקר עבודתי התמקדה, במסע אותו עברו נשות הקבוצה, בהיכרותן את עצמן, דרך העדשה.   בסיום העבודה, הוצגה תערוכת צילומים המרגשת, בה חשנו כולנו את העוצמה והתרשמנו מהכלים שכל אחת לקחה איתה, הדרך של חברות הקבוצה, היא גם דרכי שלי."

מאז, כבר שנים, משלבת דגנית, עבודה עם ילדים והנחיית קבוצות מבוגרים. היא מפיצה את שיטתה בכל רחבי הארץ, עם מיגון רחב של אוכלוסיות.
ההצעה, להצטרף אל סגל ביה"ס לחברה ואמנות – אונו , הפתיעה וריגשה אותה עד דמעות.
"כשפנתה אלי פרופסור מרים גולן, ראש החוג, אשר עבורי הייתה לאורך שנותיי כסטודנטית כמו אמא שנייה, שתמיד נמצאת שם ללוות, לתמוך, להיות נוכחת בכל כך הרבה אהבה וחום, היה לי ברור שלמרות שאני עמוסה מאוד בעבודתי השוטפת, אני מצטרפת בשמחה אל משפחת סגל התואר. לחזור אל מקום שהיה עבורי בית שני, שעברתי בו מסע מעצים, מרגש, מצמיח, בית שבנה עבורי קריירה חדשה ומרתקת –  היה הדבר הכי מדויק עבורי.

אני מאושרת מאוד, שמחה להיות חלק מסגל שאני מעריכה ואוהבת, ובעיקר שמחה להפיץ הלאה את המפגש המרתק בין המצלמה לאדם. אני מאמינה בכל ליבי שזהו כלי מעצים המאפשר להתבונן על עצמינו בעיניים מיטיבות, כלי שמאפשר צמיחה ושינוי אמיתי המגיע מעומק הלב."

מאחלים לדגנית היקרה, המשך הצלחה בדרכה המקצועית ושמחים על כך שהיא ממשיכה את מסעה איתנו בהפצת "דיאלוג עם מצלמה"  בקורס אותו תנחה בתואר השני של מסלול "חברה ואמנות".