Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility

"זו גישה לימודית שלא חוויתי לפני. הקשר עם צוות המרצות היה חם וקרוב, התחושה הייתה של הפריה הדדית, של הקשבה אמיתית" דפנה פינקלשטיין, בוגרת המסלול למטפלים מנוסים משתפת

דפנה פינקלשטיין, מטפלת באומנויות כבר שנים רבות, פסיכותרפיסטית יונגיאנית.
בנוסף להיותה מטפלת ומדריכת הורים, דפנה גם מדריכה מוסמכת ומעבירה סמינרים קליניים
והכשרה מתקדמת במרפאה לבריאות הנפש לילדים ונוער של "מכבי שירותי בריאות" במודיעין,
שם היא גם מרכזת את תחום הטיפול באמנויות וכשהיא מדברת על תקופת לימודיה בתואר השני במסלול המטפלים המנוסים, עיניה נוצצות מהתרגשות.

"הגעתי אל הלימודים במטרה ברורה לעשות השלמה לתואר שני  וכבר היו מאחוריי שנים של עבודה ועשייה בתחום, לכן לא הגעתי עם ציפיות גבוהות.
הופתעתי מאוד מעוצמת החוויה, מדרך הלימוד המרתקת מהידע המקצועי הרב שרכשתי, מהכלים החדשים שהתווספו לסל הטיפול שלי ומההתפתחות האישית והמקצועית שהשנה הזו העניקה לי.

בדיעבד אומר, שהלימודים היו מתנה גדולה שהענקתי לעצמי.
אווירה של בית חם, מאוד מקצועי, עם צוות מרצות מגוון שחשף בפני אינספור רבדים,
והכי חשוב ומשמעותי – שהעניק לי אפשרות לשאול, לטעות  ולבדוק (על אף היותי מטפלת ותיקה ומנוסה).

זו גישה לימודית שלא חוויתי לפני.
הקשר עם צוות המרצות היה חם וקרוב,
התחושה הייתה של הפריה הדדית, של הקשבה אמיתית,
אני שמחה על הקשרים שנוצרו עם המטפלות האחרות, הכרתי מטפלות באומנות מכל רחבי הארץ, כל אחת והתחום הטיפולי/ מקצועי שלה,החיבור הזה יצר גם הוא, הפריה הדדית לצד הכרות עם עולמות מרתקים  וחברות שהיא מתנה לכל החיים.

האם זהותך כמטפלת השתנתה בעקבות הלימודים?

הזהות הטיפולית שלי משתנה ומתפתחת כל הזמן, בהרבה מובנים.
המפגש עם מגוון חדש של מודלים טיפולים, אפשר לי לבחון לאילו גישות אני מתחברת יותר ולאילו פחות וסייע  לי להמשיך לטפח ולגבש את זהותי כמטפלת באמנות.

הרשתי לעצמי לבחון מה מתאים לי, מה מעניין אותי, להיות בתהליך של העמקה, הרחבה וצמיחה אישית ומקצועית.

 בין אם זה בלשאול את עצמי עם איזה אוכלוסיות אני מעדיפה לעבוד, מה האינטנסיביות הטיפולית, מינונים של הדרכות, במה להעמיק ועל מה לוותר.
למשל כשהתחלתי את הלימודים עבדתי עם צעירים מאד והיום אני עובדת הרבה יותר עם בני נוער.

מה עוד פגשת בעצמך בשנה הזו?

שיטת הלימוד מאפשרת התמסרות ובנויה בצורה ממש מותאמת למטפלות עם ניסיון.
קורס שזכור לי במיוחד הוא קורס 'המרפא הפצוע והחיה השומרת" של ג'ניס שפירא,
שבו יצאנו מהשביל המוכר והבטוח אל מסע מרתק בנבכי נשמתינו.
הקורס היווה עבורי מקום משמעותי בו התוודעתי לעולמות תוכן של סימבולים ומשמעותם העמוקה עבורי. הוא הפתיע סיקרן וריתק אותי להמשיך להעמיק ולבחון את הקשר של הסימבול אלי.
מצאתי את הסימבול שמלווה אותי במסע הגיבורה האישי שלי.
 הוא כל כך היה מפתיע ומשמעותי עבורי עדי כדי כך שהחלטתי בעקבותיו ליצור לוגו לסטודיו שלי,  והוא נמצא שם עד היום על דלת הכניסה לקליניקה שלי.
הקורס עורר בי את הרצון להמשיך ללמוד פסיכותרפיה יונגיאנית.

עם איזו תחושה סיימת את שנת הלימודים?

הגעתי בכדי לקבל את התעודה הרשמית, שבעיני היא סופר חשובה והכרחית לנו כמטפלים באמנויות, ואני זוכרת שיצאתי גאה מאוד בתעודת התואר השני שלי.
סיימתי בתחושה של התפעמות והתרגשות מההבנה שמעבר לתעודה, קבלתי במסגרת הלימודים חוויה של עניין, גילוי ורצון לעוד חקר והמשך למידה.

אחרי השנה הזו אני ממשיכה את הדרך שלי, האישית, האותנטית. אלא שהפעם נוספה לה זווית התבוננות חדשה, אחרת.
היות והמסע שעברתי, היה מסע פנימה, משם מגיעה לתחושתי ההתפתחות הכי גדולה.
יש ציטוט נפלא של קרל יונג, שלטעמי מסכם הכי טוב את המסע הזה שעברתי:
"מי שמסתכל החוצה – חולם, מי שמביט פנימה – מתעורר"  
ובמסגרת הלימודים, בהחלט העירו בי את הרצון להתבוננות פנימה.

 

#בוגרתמשתפת #טיפולבאמנויות #תוארשני #מטפליםמנוסים