Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility

שכול וזיכרון: התמודדות באמצעות אומנות

הלימודים במכללה האקדמית לחברה ואומנויות מאפשרים לזיכרון, לשכול ולאבל לקבל ביטוי רגשי יצירתי במקום שהמילים נגמרות

אובדן ושכול הם חלק בלתי נפרד ממעגל החיים של ישראלים רבים. השימוש באומנות ובסמלים המובעים באמצעים האומנותיים למיניהם מאפשר כניסה לעולם הרגשי והחווייתי של המטופל.

נורית צדרבאום היא ד"ר לאומנות, פסיכולוגיה ופילוסופיה, יוצרת וחוקרת רב-תחומית ומרצה במכללה האקדמית לחברה ואמנויות בנתניה. האומנות, לדבריה, היא שפה שכולם יכולים לדבר בה ולהיתרם ממנה, והיא משמשת בשני מישורים – גם ככלי טיפולי, וגם ככלי לשינוי חברתי. "הפעילות האומנותית היא דרך המאפשרת לצאת מסיטואציה קשה ולהתגבר על טראומה," אומרת נורית גם מניסיונה האישי: במלחמת יום הכיפורים, כשהייתה בת 24 ואם לשני ילדים צעירים, התאלמנה מבעלה. "היצירה, כל יצירה, באה מהמקום של הכאב. הכאב יוצר חוסר נחת וחוסר הנחת יותר כאוס ובלבול. היצירה היא סוג של כלי, מכל שאליו אפשר לרוקן את הכאב." היא מסבירה. בטיפול באמצעות אומנות עולים תכנים אישיים, כאלה שלא היו צפים במצב אחר. זהו מעין "פתח מילוט של התת מודע". "האומנות היא המקום שבו הכאב מקבל מקום ואפשרות להשתחרר, מקום לפגוש את הקול הפנימי שלך בדרך לא רגילה". האסון האישי של נורית סייע לה להתמודד עם האבל והשלכותיו. "העיסוק שלי באומנות בהחלט עזר לי. ידעתי להתמודד עם מה שקרה לי." על הקשר בין השכול הפרטי שלה לעיסוק באומנות וביצירה היא אומרת: "מצד אחד הכאב שהיה בתוכי דחף אותי ליצור, זיהיתי חלק בי שהיה שם תמיד, ומצד אחר זה מתגמל מעבר לכאב, כי זה הייעוד שלי".

מירב אמיתי היא סטודנטית לתואר שני בטיפול באומנות במכללה. מירב, אם לשלושה, התאלמנה מבעלה ירון במלחמת לבנון השנייה. אומנות לא הייתה אז תחום שהיא עסקה זו. "הייתי מפיקת אירועים עצמאית. היה לי משרד והרבה לקוחות ויום אחרי השבעה קמתי לאירוע של לקוח גדול, כי הייתי מחויבת לו. הוא אפילו לא ידע. רק ברגע האחרון סיפרתי לו שהתהפכו לי החיים. כשירון יצא למלחמה כחובש קרבי במילואים ידעתי שאנחנו נפרדים. לא הרגשתי או חשבתי, אלא ממש ידעתי. וכשהגיעו מקצין העיר כאילו חיכיתי לבשורה, זה היה ביום האחרון למלחמה".

השינוי המקצועי הגיע כעבור שנים אחדות. "לקח לי כמה שנים להבין שאני חד הורית ואין לי הפריבילגיה לעבוד סביב השעון. זה קרה כשהפקתי לעיריית חיפה את אירועי שבוע הספר, בחודש יוני, מה שגרם לי להיעדר מכמה מסיבות סיום ואירועים של ילדיי. כשהבנתי את זה אמרתי: 'זהו', וסגרתי את המשרד." מירב המשיכה לעבוד כעצמאית בכל מיני פרויקטים חברתיים, ועם השנים והתהליכים הפנימיים שעברה, החליטה להירשם לתואר ראשון במדעי ההתנהגות בשילוב אומנויות במכללה האקדמית לחברה ואומנויות בנתניה. היא מתארת חוויה מצוינת ולימודים "משובחים מאוד" בשני התארים. "התחלתי בגלל האתגר האינטלקטואלי, ובעקבות התהליכים שעברתי שם נרשמתי לתואר שני שאני מסיימת השנה."
"אני כבר כמהה לפתוח את הקליניקה שלי, וחושבת שיש לי הרבה מה לתרום לאנשים כמוני, שחוו שכול מקרוב."