Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility

דיאלוג על דיאלוג: אביבית בלס ברנס בתערוכה משותפת עם דב אור-נר

דיאלוג עם תולדות האמנות ודיאלוג עם יצירות האמן האחר:  Favorite Works of Art  כ- רדי מייד

אביבית בלס ברנס, אמנית פעילה ומרצה במכללה האקדמית לחברה ואמנויות הציגה בתערוכה משותפת עם דב אור-נר בבית האמנים ע"ש יוסף זריצקי בתל אביב
אביבית בלס ברנס, הפרעה בהמשכיות, 2015-2016, אבקת שפכטל, אקריליק, שמן, גרפיט, פסטל שמן וצבע תעשייתי על קנבס, 140X110=

אביבית בלס ברנס, הפרעה בהמשכיות

מתוך דבריה של אוצרת התערוכה, רבקה בקלש:

""כאשר אמן לוקח עבודה של קודמיו האמנים ומאמץ אותה לאמנותו שלו,  הגישה יכולה להיות יצירתית.  התוצאה אינה חדשה (במובן של יש מאין, ר.ב.), אך היא חדשה במובן שהיא מייצגת גישה חדשה". מרסל דושאן

ראשיתו של הפרויקט בשתי סדרות של עבודות שפיתחו האמנים, כל אחד בנפרד ובצורה בלתי תלויה, בהן הם מנהלים דיאלוג עם תולדות האמנות, עם יצירותיהם של אושיות האמנות העכשווית, (מרסל דושאן פרידה קלו, ג'וזף בוייס ).  בסדרות הללו שני האמנים משבצים ציטוטים: טקסטים מצויים, טקסטים מקוריים ומשחקי מלים, מתוך עמדה אינטרטקסטואלית, של דיאלוג בין הטקסט החזותי והטקסט הכתוב .

אביבית בלס ברנס, עוד ועוד, 2012, טכניקה מעורבת על עץ לבוד, 90X90=

אביבית בלס ברנס, עוד ועוד

לפני כשלוש שנים הפגשתי בין שני האמנים – שני הפרויקטים, שכתוצאה ממנו נולדו סדרות של עבודות המהוות דיאלוג על דיאלוג, עם תולדות האמנות ועם יצירות האומן  האחר.

בהמשך לפילוסופיה הדושאנית  בונים האמנים, דב אור-נר ואביבית בלס ברנס, את סגנונם האישי מריבוי מקורות השראה.  ריבוי הדימויים, הגירויים ומקורות ההשראה, בתוך העולם הפוסט מודרני 'המפוזר' , זוכה לאחדותיות ולכידות, בזכות 'שפת האמנות', כל אמן ושפתו הייחודית, הן ברמה הפנומנולוגית והן ברמה הסימבולית.

סגנונם האישי המנוגד, אך בשני המקרים סגנון חד פעמי, מאופיין באיחוד ניגודים. אור-נר בסגנונו הכמו קומיקסי-פואטי, שקו של הומור רציני ועיסוק לטנטי בבעיות חברתיות-פוליטיות מרחף מעליו, ולעומתו בלס ברנס, בסגנונה הדקונסטרוקטיביסטי, המפרקת את הדימויים ובה בשעה בונה את הקומפוזיציה מחדש, ומתוך ריבוי השפות האמנותיות, מגבשת "שפת אם" ייחודית.

דב אור-נר, אין-סוף מתפרפר, 2012, טכניקה מעורבת, 35X27

דב אור-נר, אין-סוף מתפרפר

בהקבלה למטמורפוזה שחווה הרדי מייד, מ'חפץ מצוי' למושג קונצפטואלי, אור-נר ובלס ברנס, כל אחד בסגנונו, מנתקים את הדימוי מתולדות האמנות המודרנית ומטילים אותו אל מקום-לא-מקום. אור-נר אל רקע של מעין נאות דשא הפרוסים תחת שמי-טורקיז, ובלס ברנס אל משטחים שטוחים, אבסטרקטיים ולרוב מונוכרומטיים. בכך מתחוללת ההתמרה מן הדימוי הקונקרטי הגזור מתולדות האמנות, אל המרחב האבסטרקטי, אל המושג הקונצפטואלי.

טיבו של המושג, שהוא ממשיך ומועשר מן הדימוי שהיה "רגע ההולדת" שלו, בתהליך מתמשך של העשרה הדדית, של "רצו ושוב". זה גם מהלכם של האמנים המנהלים את הדיאלוג היצירתי שלהם עם מקורות ההשראה, עם ה-Favorite Works of Art, וזה גם המהלך והחוויה המוצעים לצופה, השואף אל המעֵבֵר למראית העין.
"אנו מתעניינים בהיסטוריה מפני שבה גנוזים הניסיונות הקטנים של המין האנושי, כשם שבה גנוז האור הדינאמי של העתיד" קבע גרשום שולם.
הדיאלוג הכפול ל של האמנים, עם מורשתם האמנותית,  וזה עם זו וזו עם זה,  מפרה את יצירתם ואת זהותם האמנותית, כמו גם את הפרשנויות, הן של מקורות ההשראה והן של היצירה העכשווית והאישית. הדיאלוג הכפול חושף את "האור הגנוז הדינמי של העתיד", את יצר היצירה.

"האור הגנוז הדינמי של העתיד" מזומן ומזמין את המבקר בתערוכה לדיאלוג מתמשך, מפענח ויצירתי, עם רקמת-התשבץ של הדיאלוג
הכפול עם ה-Favorite Works of Art.

דב אור-נר, לנכס את השוליה בשמש, M..D, 2012, 32X27, טכניקה מעורבת.

דב אור-נר, לנכס את השוליה בשמש